"אֵיךְ מַרְכִּיבִים אוֹתָם?" שָׁאַל תּוֹמֶר. "פָּשׁוּט מְאוֹד," עָנְתָה. "בְּכָל פַּעַם שֶׁאַתָּה רוֹאֶה מַשֶּׁהוּ טוֹב, אֲפִלּוּ קָטָן, תֹּאמַר: 'הִנֵּה טִפָּה מֵהַנָּהָר שֶׁלִּי.'"

"זֹאת כּוֹס הַחֶסֶד. לִפְנֵי שֶׁשּׁוֹתִים, אוֹמְרִים: 'הַמַּיִם הָאֵלֶּה מְמַלְּאִים אֶת הַנָּהָר שֶׁלִּי.'"

"סַבְתָּא," הוּא אָמַר, "נִדְמֶה לִי שֶׁהַנָּהָר שֶׁלִּי בֶּאֱמֶת נִפְתָּח הַיּוֹם."

סַבְתָּא מַלְכָּה לִטְּפָה אֶת רֹאשׁוֹ. "הוּא לֹא רַק נִפְתָּח. הוּא תָּמִיד הָיָה שָׁם. אַתָּה פָּשׁוּט לָמַדְתָּ אֵיךְ לִפְתֹּחַ אוֹתוֹ."