וְכַכָּל שֶׁיוֹתֵר יְלָדִים אָמְרוּ לָהּ מָה לַעֲשׂוֹת… הַקֶּשֶׁר הַקָּטָן בַּבֶּטֶן הָלַךְ וְגָדַל.
"מָאיָה," הִיא לָחֲשָׁה, "יֵשׁ לִי מַשֶּׁהוּ לְהַרְאוֹת לָךְ."
"זֶה מַצְפֵּן קָסוּם?"
"הוּא מְקֻלְקָל?"
סָבְתָא מַלְכָּה הִנִּיחָה אֶת הַיָּד שֶׁל מָאיָה עַל הַלֵּב שֶׁלָּהּ.
"אַל תְּשַׂחֲקוּ אִתּוֹ," אָמַר אֶחָד הַיְלָדִים. "הוּא מְשַׁעֲמֵם."
"רוֹצֶה לְשַׂחֵק אִתִּי?" הִיא שָׁאֲלָה.
מָאיָה חִיְּכָה. "בֶּאֱמֶת."
"סָבְתָא מַלְכָּה," הִיא חִיְּכָה, "הַמַּצְפֵּן הַזֶּה בֶּאֱמֶת קָסוּם."

"לִמְּדוּ אֶת הַיֶּלֶד שֶׁלִּי מוּסָר."
"נָתְנוּ לַיֶּלֶד שֶׁלִּי כְּלִי לְחַיִּים."